עורכי דין חסרי מצפון

כתב עת חדש של לשכת עורכי הדין בעריכת משה גורלי ביקש ממני להגיב לרשימה של יוסי שריד הקוראת לעורכי דין לסרב פקודה ולא לייצג עבריינים נאלחים. להלן תגובתי:
אני מניח כי החץ החסוד שירה יוסי שריד כוון גם אלי, שהרי ייצגתי את כולם, משפחות פשע וארגוני פשע, עברתי מצד לצד כאחרון חסרי המצפון, ייצגתי אנסים, מרגלים, רוצחים, מתעללים. כעשרה מן הלקוחות שלי נרצחו במיסתרין או לאור השמש ולעתים מדעת או שלא מדעת ייצגתי אחר כך את רוצחיהם, בבחינת חבר קובר חבר.
במהלך השנים סירבתי לעתים לקבל תיקים אך לא מן הטעמים המצפוניים הנוטפים שומן ברווזים, עליהם ממליץ יוסי שריד, אלא מטעמים שנותרו שמורים בליבי ובודאי לא כאלה שבהכרזתי עליהם בראש חוצות. צברתי כזו קופה של שרצים, עד  שאני לא יכול להעלות פוסט ברשימות משפטית או אפילו שיר  עגמומי על דורה שמתה, או תרגום לשיר של ביל קולינס על ארוחת אוסו בוקו, מבלי שהטוקבקיסטים ינאצו אותי בגין שרץ כזה או אחר שייצגתי ללא קשר כמובן לרשימה או לשיר או לאוסו בוקו.
צברתי שעות ביקור בבתי סוהר שאם נצרף את כולם יחד נגיע לתקופת מאסר מכובדת למדי שבמחירה יכולתי לגנוב קופה ציבורית לא רעה או להחזיק וןלהשתמש בסמים מרחיבי תודעה ומדכאי העצבות שאיך שהוא שוכנת דרך קבע, בלבו של עורך דין פלילי.
האם לא הייתי מעדיף להיות אחד מאותם עורכי דין מדיפי ריחות של מושק ולבונה המתמחים בעצות מס פתלתלות, היודעים להחליף אגרות חוב בעפיפונים צבעוניים שלקוחותיהם מפריחים באוויר עד שהם פוערים את סוגריהם וממתירים עלינו צואה ירקרקה. עורכי דין הנאמנים לאמירה הנצחית "אל תשדוד בנק, תפתח בנק", ומקומך שמור בעיתוני הכלכלה ובטורי הרווקים המבוקשים ביותר. גזרתך צרה ואל פיך תכניס רק מאכלים מבושלים היטב, שרויים במרינדה, מתובלים בזעפרן ולא סנדוויץ חביתה עבשה ממזנון בית המשפט.
אני מכיר היטב את חברי עורכי הדין הפליליסטים, את משרדיהם צרי המידות, הנמצאים בדרך כלל בבתי דירות מקולפי טיח במרכז העיר, את מזכירותיהם הקשישות והעייפות, שאינן דומות כלל למזכירות החטובות והשזופות במשרדי עורכי הדין במגדלי עזריאלי, בבתי אירופה ובארמונות אסיה, המוליכות אותך אל לשכות עורכי הדין, דרך מסדרונות מרופדים בשטיחי קשמיר ואוזבקיסטן, ומן הקירות נשקפות אליך יצירות אומנות של זריצקי, ארוך וסטימצקי, שנתלו בטוב טעם על ידי האוצר המיוחד של המשרד, וכך הן מובילות אותך הנפלאות הללו ואתה תוקע מבטך בעכוזן המפזם ומנגן תוך כדי הליכה ואתה מובל ברכות כמו על ידי משלחת מלאכי גן עדן המובילים אותך אל השטן המקורנן, המשפשף ידיו בנחת לקראתך..
 יוסי שריד עוצם את עיניו וזוקף את אוזניו והוא שומע את צלילי הקופה הרושמת של הפליליסטים מנגנת את מרש הניצחון יום ולילה, והמטבעות מתגלגלות והשטרות מרשרשים והמזוודות פוסעות בסך זוגות זוגות אל הכספות הפוערות פה גדול ואומרות הב והב והב. והלוואי שכך היה הדבר. הפליליסט הוא הרץ הבודד למרחקים ארוכים, הוא אינו יכול לרשום שעות עבודה של עורכי דין זוטרים, מתמחים, עוזרים משפטיים, כל אחד על פי ערכו בדולרים או ביורו או בינים ובכל מה שעולה ולא יורד לעולם. לפליליסט בדרך כלל עורך דין אחד או שניים הלוטש עיניו ללקוחות המשרד, חסר סבלנות לפתוח לעצמו קובה בבית שממול.
הפליליסט אינו יכול להעביד את עובדיו בפרך כאחרוני הכורים במכרות המלח בסין. טורחים הללו יום ולילה בהכנת הסכמים שכל המנסה לקרוא בהם יעדיף לכלות את עיניו בנסיון להבין את הטרקטט הלוגי פילוסופי של ויטגנשטיין ולא את תתי הסעיף המאזכרים את המבוא להסכם זה ומוציאים מן הכלל את כל מי שלא הוגדרו בסעיף ההגדרות, המגדיר קונה, ככולל צאצאיו יורשיו וחיות המחמד שהוא מטפח בחצרו האחורית ועד שסיימת לקרוא כבר נשלחה היד לכיסך והותירה אותך מרושש, אך עם טעם עדין של עור מתוח ושזוף על לשונך.וזיכרון של חוויה אירוטית שלא התרחשה מעולם במבושייך.
אנחנו פועלי הזבל של המשפט, מבלים את ימינו באולמות משפטים דחוסים, בפני שופטים זועפים, שכמוהם כיוסי רואים בנו עוד זרוע של תמנון הפשע, זוחלים על גחוננו בלשכות פרקליטי המחוז, מתחננים להסדר טיעון שישא חן בעיני לקוחותינו שרואים בנו שוטרי חרש. אותם ארגוני הפשע שאנו מייצגים הם  בדרך כלל  יצירי דמיונה של התקשורת. ההופכת כל חבורת גנבים קשי יום, למאפיה סיציליאנית מעוררת חלחלה,  הנשמרת על ידי שוטרי היס"מ הנועלים אל המילה האחרונה של נעלי נייקי מרופדים בכריות אויר.  נשותיהם ידועות הסבל, של סליבריטאי הפשע, מחומצנות על ידי התקשורת, להופיע בגלריה של נשות העבריינים, אימרותיהם החבוטות מספסל הנאשמים הופכות כותרות ושיחות היום.
איך אומר יוסי : "מי ייתן וירבו עורכי דין המודיעים בפומבי – בתיק הזה, שלפעמים הוא מזוודה, אני לא מוכן לגעת, ישלמו לי ככל שישלמו. העבריין הזה, יודיע עורך הדין המבוקש, ממלא אותי פלצות, גועל נפש וחרון, ואין חלקי עם האיש הנקלה הזה המוקצה עלי מחמת מיאוס" ירון זהבי מחבורת סוד מוחלט בהחלט לא היה מנסח זאת טוב יותר כאשר הוא מנחית את אגרופו בפניו של אלימלך זורקין השודד הנאלח. ואחרי עורכי הדין יאמרו גם הרופאים, המלאכים החביבים בלבן אני במחבל הנאלח הזה לא מוכן לטפל  ואחריהם יצהלו האחיות והשרברבים יריעו במקהלה, אנחנו לא פותחים סתימות ביוב של חארות .. כמה קל להיות יוסי שריד, אך כמה קשה להיות רע, וכמו שכתב ברטולד ברכט:

"על קיר ח�
�רי תלוי חטוב עץ יפני.
מסכה של דימון מרושע מצופה לכה של זהב.
בחמלה אני מביט
אל עורקי המצח התפוחים
 רמז.
 מה מיגע הוא להיות רשע"
(תרגום מרדכי אבי שאול)