המהלך עליו הכריזה הפרקליטות בפרשת "פסגות", מבשר מהפכה בסדר גודל של "הכל כלול". במדע, זו התיאוריה הנכספת המאחדת את כל ענפי המדע ליצירה אחת, כוללת, המסבירה את הכל במערכת תיאורטית אחת. החל מאריסטו וכלה במאיץ החלקיקים הענק שנבנה בהרי שוייץ, מחפש המדע אחדות אחת שתפנים את תורת הקוונטים מחד ואת נוסחאות הכבידה של ניוטון, את תורות היחסות הכללית והפרטית של אינשטיין ואת התנהגותם הלא רציונאלית של הקוונטים. כרגע מחזיקה בבכורה תורת המיתרים, המתארת את העולם כמעין קתרוס ענק בעל אלפי מיתרים המנגנים בהרמוניה אחת. זו המוזיקה הקוסמית שכמוה שמעו רק אנשי המעלה שחיברו את המזמורים הסנסקריטיים הקדושים – כמו זה האומר "הובילני מאשליה לאמת מחושך לאור ומוות לאלמוות" – שאם לא יזומרו לפחות מאה פעמים ביום יביא הדבר להתפרקות העולם. עד עתה סברנו כי אנשי מעלה, אלה המקשיבים לקול הענוג של הקתרוס הגדול של היקום, מסתתרים אי שם בהרי ההימליה או על גדות הגנגס, ועתה מסתבר כי בתוכנו הם נמצאים, פרקליט המדינה משה לדור וזוהר גושן נטלו את הקתרוס הגדול לידיהם והם מפליאים לנגן בו, ולהם נאה וגם יאה המזמור הסנסקירטי האומר "הו ישות אור, בעל חדק מעוקם וגוף גדל ממדים".
עד שהתגלה שבגוף האנושי הכפוף במקצת של משה לדור ובגוף האתלטי של זהר גושן שוכנים האלים בעלי החדק המעוקם, זרמו המשפט הפלילי והמשפט האזרחי כל אחד בערוצו שלו, וכמו שאיש לא ציפה כי הגנגס והאמזונס יתאחדו לנהר שוצף אחד, כך לא העלה איש על דעתו כי יום אחד, במפץ גדול, יתאחדו המשפט האזרחי והפלילי לנהר של בוץ סמיך. וכך היה הדבר על פי הגאוואד גיטה, הבשורה האלוהית (סמרטה) שמחברה עלום. הרחק הרחק, בקצה שביל החלב, במקום המרוחק מאיתנו אלפי שנות אור, נרקמה לה עיסקה בין פסגות – שהתברר לי עתה שהיא לא פסגות אלא יורק האמריקאית – ובין איפקס, שגם היא חברה אמריקאית. חברות הכסף הללו מעניקות לעצמן שמות של כוכבים רחוקים, שכאשר אני עוצם את עיני אני רואה אותם מאוכלסים על ידי יצורים ירוקים המרחפים באטמוספירה של דבש וסולת. איפקס רצתה לרכוש את פסגות בסכום שרק הטמפרטורה על פני השמש שווה לו, חלליות חרישיות חלפו בין יורק לאיפקס, היצורים הירקרקים צעקו זה על זה בקולות דקיקים ולעתים הסכימו ולעתים אף נאלצו לשלוף מחושים דקיקים ואיפקסים היכו יורקים ולהיפך. ובמקום אחר לגמרי, ממש מתחת לאפנו, באיזור שבין ארקפה ברוטשילד אלנבי בתל אביב לבניין הבורסה באחד העם, התנהל עסק אחר לגמרי המוכר לנו היטב והמוגדר בחוק כהשפעה בדרכי תרמית על שערי מניות, אך מוכר יותר בשם העממי "הרצת מניות". שם אנשים כמוך וכמוני, עם עניבה או בלי עניבה ולפעמים אפילו לבושי טי שירט, ניפחו שערי מניות, כנראה באמצעות יצירת ביקוש מדומה למנייה שמאחוריה יש לכל היותר מתפרה שהופקרה באיזו עיר פיתוח ועובדיה כבר פוטרו מזמן והם מבקשים לחם. ולאחר שהביקוש המדומה שנעשה כנראה בכספים העצמאיים של פסגות העלה את שער המנייה והיא החלה לדהור כסוס חולה שהזריקו לו אדרנלין, מכרו אנשי פסגות הפיקחים את המנייה במחירה המופקע והסוס החולה צנח ומת ועימו צנחו גם אחרים שרכשו את המניה במחירים המדומים ומכרו את בית החלומות שרקמו במוחם, ולעתים גם את דירת שני החדרים שבה התגוררו.
רבים וטובים, בפסקי דין ובמאמרים מלומדים, וביניהם כמדומני גם האל עקום החדק זוהר גושן, כתבו עד כמה הרצת מניות היא עבירה חמורה הפוגעת בציבור כולו ומערערת את האמון בבבורסה, ואילו הדברים היו מתפתחים כדרך הטבע הייתה פסגות מוצאת עצמה על ספסל הנאשמים בקומה השלישית או הרביעית של בית משפט השלום בתל אביב, באולמה של השופטת הדסי הרמן או השופטת שריזלי, מתחככת עם סוחרי סמים קטנים, פורצים קשישים ושאר בני העם, ולא היו רואים אפילו את קצה זנבו הירקרק של איפקסי או יורקי . אלא מה? הסתבר כי על פי החוק שכוכב איפקס חוקק אין רשות לאיפקסים לרכוש חברה יורקית שנמצאת תחת חקירה פלילית. חוק שנראה מכאן די נכון ומוצדק ואיך היורקים לא חשבו עליו קודם שהחברה התחילו להריץ סוסים חולים. וכאן לפתע בקע קול שירת הקתרוס שכמוה לא נשמעה ביקום, כי אותם מזמורים סנסקריטיים המתנגנים ברוח הקלה הנושבת מן העיר הקדושה וורנאסי אינם נשמעים לאוזן אדם רגיל, אך הקתרוס בידיהם של לדור וגושן הרעים בקולו כנעירת פיל המעלה בחדקו מים והוא מתיז אותם על עורו הקמוט, וכך שרו האלים "הו סרסוטי ישות אור החוכמה והידע, את היכולה ללבוש צורה לפי רצונך, המגשימה משאלות תני לי הצלחה בכל" ("סאראבסטי נאמאס טוביאם.." ) ובמילים אחרות: אם האיפקסים אינם יכולים לקנות יורקים העומדים תחת חקירה פלילית נבטל את החקירה הפלילית, נשכנע את האיפקסים להוריד קצת במחיר, נקנוס את פסגות ב150 מליון שקל שהם כסף קטן לעומת מה שהרוויחו בהרצת המניות, והאיפקסים יחזירו את חרבות האור שלהם למחסן החלליות המלחמתיות, יפסיקו לאיים להחריב את ערי יורק, וברית עולם תיחתם בין יורק לאיפקס, ויירגע לו שביל החלב עד מלחמת בני אור ובני חושך הבאה. וכזאת עוד לא היה במקומנו ועל כוס מקיאטו כפול וטרמיסו, בייקון וחביתה בארקפה אני מתבונן במריצי המניות האפורים ושואל את עצמי מניין לקחו האלילים עקומי החדק את הסמכות לסגור את התיק הפלילי של פסגות עוד לפני שהחקירה הסתיימה וטרם שהוגש כתב אישום. "אין עניין לציבור", אמר עקום החדק לדור בלאקוניות סנסקריטית אופיינית. האומנם? נדמה לי ששני עקומי החדק שכחו כי מעבר לפינה אורבת להם האלה הגדולה מכל, אלת המוות צמאת הדם "קאלי", בעלת אלף הזרועות העומדת על גופתו של "שיווה" הגדול והידועה כאן בארקפה כבג"צ, שבתנועת יד קלה תערוף את ראשיהם של לדור וגושן ותחזיר את האיפקסים לקצה שביל החלב כשהם נשבעים שרגלם לא תדרוך יותר בפלנטה עלובה הזו שבה קאלי הבג"צית שולטת על הכל. "הבג"צ מוכן כבר?" שואל הג'ינג'י מן האגודה את המתמחה ירוקת העין, "מהר מהר, אנחנו חייבים להקדים את אומץ ואת דן יקיר מן האגודה לזכויות האזרח ומי יודע אולי אפילו חסן ג'בארין מעדאלה ימצא בהסדר הזה זווית של אפליית ערבים, אולי אלה שפוטרו מן המתפרה שהריצו את המנייה שלה". ראוי מאד להזכיר כי לדור וגושן אינם הראשונים שהמציאו את הפטנט הזה של מחיקת אישומים תמורת כסף. ראוי היה להם לפני שהתיישבו על שולחן המו"מ באיפקס המחופה שיש ונציאני העומד על ארבעה תנינים, לחזור אל הכרכים הכחולים המאובקים של פסקי הדין של בית המשפט העליון ולקרוא שוב את בג"צ הבנקאים, בג"צ 935/89 אורי גנור נגד היועץ המשפטי לממשלה. לפני למעלה מעשרים שנה עסקו הבנקים באופן כמעט ממוסד בהרצת מניות עצמם ויצרו את הבועה שבה הפסיד אבא שלי את מעט חסכונותיו, וגם אז הגיעו להסדר שעל פיו נרכשו הבנקים על ידי המדינה, ובתמורה לשיתוף הפעולה של מנהלי הבנקים עוכבו ההליכים כנגד ראשי הבנקים. הסדר שמהותו אינו שונה מהברית בין איפקס ויורק, אלא שאז התערבה האלה קאלי וצחקה צחוק גדול שכנראה במרוצת השנים הלך ודעך עד שלא הצליח לחדור לאוזניהם הגדולות של האלים עקומי החדק. מה פירוש אין עניין לציבור, אמרה קאלי, למי אין עניין בכך שחברה שעסקה לכאורה באינטנסיביות בהרצת מניות והגדילה כך את הונה העצמי בשיעורים שהיו מספיקים די והותר כדי להעניק לעובדי המדינה המרוויחים קצת יותר משכר מינימום את תוספת השכר המבוקשת על ידם לא תועמד לדין כאחרון מריצי המניות, וזאת עוד לפני שהסתיימה החקירה ולפני שהוגש כתב האישום. תרגיל אלוהי כזה הצליח פעם אחת בלבד וזה בהענקת החנינה לאנשי השב"כ שהיו מעורבים בפרשת קו 300 והטיוח שבא בעקבותיו. אך עם כל הכבוד לפסגות היא אינה השב"כ וביטחון המדינה, או שאולי אני שוגה באשליות ועכשיו הכסף הגדול הוא הפרה הקדושה של היום ולא השב"כ. בג"צ בודאי יהיה. קאלי כבר מניפה את זרועותיה, ואם זה לא יהיה הג'ינג'י או אומץ או דן יקיר מהאגודה, אולי אני עצמי אסיים את המקיאטו הכפול ואת הטרמיסו בנחת ואשב לנסח בג"צ כמו בימים הטובים ההם.
שירה מקומית 