ארכיון קטגוריה: Uncategorized

הימנונים סנסקריטיים ופסגות

המהלך עליו הכריזה הפרקליטות בפרשת "פסגות", מבשר מהפכה בסדר גודל של "הכל כלול". במדע, זו התיאוריה הנכספת המאחדת את כל ענפי המדע ליצירה אחת, כוללת, המסבירה את הכל במערכת תיאורטית אחת. החל מאריסטו וכלה במאיץ החלקיקים הענק שנבנה בהרי שוייץ, מחפש המדע אחדות אחת שתפנים את תורת הקוונטים מחד ואת נוסחאות הכבידה של ניוטון, את תורות היחסות הכללית והפרטית של אינשטיין ואת התנהגותם הלא רציונאלית של הקוונטים. כרגע מחזיקה בבכורה תורת המיתרים, המתארת את העולם כמעין קתרוס ענק בעל אלפי מיתרים המנגנים בהרמוניה אחת. זו המוזיקה הקוסמית שכמוה שמעו רק אנשי המעלה שחיברו את המזמורים הסנסקריטיים הקדושים – כמו זה האומר "הובילני מאשליה לאמת מחושך לאור ומוות לאלמוות" – שאם לא יזומרו לפחות מאה פעמים ביום יביא הדבר להתפרקות העולם. עד עתה סברנו כי אנשי מעלה, אלה המקשיבים לקול הענוג של הקתרוס הגדול של היקום, מסתתרים אי שם בהרי ההימליה או על גדות הגנגס, ועתה מסתבר כי בתוכנו הם נמצאים, פרקליט המדינה משה לדור וזוהר גושן נטלו את הקתרוס הגדול לידיהם והם מפליאים לנגן בו, ולהם נאה וגם יאה המזמור הסנסקירטי האומר "הו ישות אור, בעל חדק מעוקם וגוף גדל ממדים".

עד שהתגלה שבגוף האנושי הכפוף במקצת של משה לדור ובגוף האתלטי של זהר גושן שוכנים האלים בעלי החדק המעוקם, זרמו המשפט הפלילי והמשפט האזרחי כל אחד בערוצו שלו, וכמו שאיש לא ציפה כי הגנגס והאמזונס יתאחדו לנהר שוצף אחד, כך לא העלה איש על דעתו כי יום אחד, במפץ גדול, יתאחדו המשפט האזרחי והפלילי לנהר של בוץ סמיך. וכך היה הדבר על פי הגאוואד גיטה, הבשורה האלוהית (סמרטה) שמחברה עלום. הרחק הרחק, בקצה שביל החלב, במקום המרוחק מאיתנו אלפי שנות אור, נרקמה לה עיסקה בין פסגות – שהתברר לי עתה שהיא לא פסגות אלא יורק האמריקאית – ובין איפקס, שגם היא חברה אמריקאית. חברות הכסף הללו מעניקות לעצמן שמות של כוכבים רחוקים, שכאשר אני עוצם את עיני אני רואה אותם מאוכלסים על ידי יצורים ירוקים המרחפים באטמוספירה של דבש וסולת. איפקס רצתה לרכוש את פסגות בסכום שרק הטמפרטורה על פני השמש שווה לו, חלליות חרישיות חלפו בין יורק לאיפקס, היצורים הירקרקים צעקו זה על זה בקולות דקיקים ולעתים הסכימו ולעתים אף נאלצו לשלוף מחושים דקיקים ואיפקסים היכו יורקים ולהיפך. ובמקום אחר לגמרי, ממש מתחת לאפנו, באיזור שבין ארקפה ברוטשילד אלנבי בתל אביב לבניין הבורסה באחד העם, התנהל עסק אחר לגמרי המוכר לנו היטב והמוגדר בחוק כהשפעה בדרכי תרמית על שערי מניות, אך מוכר יותר בשם העממי "הרצת מניות". שם אנשים כמוך וכמוני, עם עניבה או בלי עניבה ולפעמים אפילו לבושי טי שירט, ניפחו שערי מניות, כנראה באמצעות יצירת ביקוש מדומה למנייה שמאחוריה יש לכל היותר מתפרה שהופקרה באיזו עיר פיתוח ועובדיה כבר פוטרו מזמן והם מבקשים לחם. ולאחר שהביקוש המדומה שנעשה כנראה בכספים העצמאיים של פסגות העלה את שער המנייה והיא החלה לדהור כסוס חולה שהזריקו לו אדרנלין, מכרו אנשי פסגות הפיקחים את המנייה במחירה המופקע והסוס החולה צנח ומת ועימו צנחו גם אחרים שרכשו את המניה במחירים המדומים ומכרו את בית החלומות שרקמו במוחם, ולעתים גם את דירת שני החדרים שבה התגוררו.

רבים וטובים, בפסקי דין ובמאמרים מלומדים, וביניהם כמדומני גם האל עקום החדק זוהר גושן, כתבו עד כמה הרצת מניות היא עבירה חמורה הפוגעת בציבור כולו ומערערת את האמון בבבורסה, ואילו הדברים היו מתפתחים כדרך הטבע הייתה פסגות מוצאת עצמה על ספסל הנאשמים בקומה השלישית או הרביעית של בית משפט השלום בתל אביב, באולמה של השופטת הדסי הרמן או השופטת שריזלי, מתחככת עם סוחרי סמים קטנים, פורצים קשישים ושאר בני העם, ולא היו רואים אפילו את קצה זנבו הירקרק של איפקסי או יורקי . אלא מה? הסתבר כי על פי החוק שכוכב איפקס חוקק אין רשות לאיפקסים לרכוש חברה יורקית שנמצאת תחת חקירה פלילית. חוק שנראה מכאן די נכון ומוצדק ואיך היורקים לא חשבו עליו קודם שהחברה התחילו להריץ סוסים חולים. וכאן לפתע בקע קול שירת הקתרוס שכמוה לא נשמעה ביקום, כי אותם מזמורים סנסקריטיים המתנגנים ברוח הקלה הנושבת מן העיר הקדושה וורנאסי אינם נשמעים לאוזן אדם רגיל, אך הקתרוס בידיהם של לדור וגושן הרעים בקולו כנעירת פיל המעלה בחדקו מים והוא מתיז אותם על עורו הקמוט, וכך שרו האלים "הו סרסוטי ישות אור החוכמה והידע, את היכולה ללבוש צורה לפי רצונך, המגשימה משאלות תני לי הצלחה בכל" ("סאראבסטי נאמאס טוביאם.." ) ובמילים אחרות: אם האיפקסים אינם יכולים לקנות יורקים העומדים תחת חקירה פלילית נבטל את החקירה הפלילית, נשכנע את האיפקסים להוריד קצת במחיר, נקנוס את פסגות ב150 מליון שקל שהם כסף קטן לעומת מה שהרוויחו בהרצת המניות, והאיפקסים יחזירו את חרבות האור שלהם למחסן החלליות המלחמתיות, יפסיקו לאיים להחריב את ערי יורק, וברית עולם תיחתם בין יורק לאיפקס, ויירגע לו שביל החלב עד מלחמת בני אור ובני חושך הבאה. וכזאת עוד לא היה במקומנו ועל כוס מקיאטו כפול וטרמיסו, בייקון וחביתה בארקפה אני מתבונן במריצי המניות האפורים ושואל את עצמי מניין לקחו האלילים עקומי החדק את הסמכות לסגור את התיק הפלילי של פסגות עוד לפני שהחקירה הסתיימה וטרם שהוגש כתב אישום. "אין עניין לציבור", אמר עקום החדק לדור בלאקוניות סנסקריטית אופיינית. האומנם? נדמה לי ששני עקומי החדק שכחו כי מעבר לפינה אורבת להם האלה הגדולה מכל, אלת המוות צמאת הדם "קאלי", בעלת אלף הזרועות העומדת על גופתו של "שיווה" הגדול והידועה כאן בארקפה כבג"צ, שבתנועת יד קלה תערוף את ראשיהם של לדור וגושן ותחזיר את האיפקסים לקצה שביל החלב כשהם נשבעים שרגלם לא תדרוך יותר בפלנטה עלובה הזו שבה קאלי הבג"צית שולטת על הכל. "הבג"צ מוכן כבר?" שואל הג'ינג'י מן האגודה את המתמחה ירוקת העין, "מהר מהר, אנחנו חייבים להקדים את אומץ ואת דן יקיר מן האגודה לזכויות האזרח ומי יודע אולי אפילו חסן ג'בארין מעדאלה ימצא בהסדר הזה זווית של אפליית ערבים, אולי אלה שפוטרו מן המתפרה שהריצו את המנייה שלה". ראוי מאד להזכיר כי לדור וגושן אינם הראשונים שהמציאו את הפטנט הזה של מחיקת אישומים תמורת כסף. ראוי היה להם לפני שהתיישבו על שולחן המו"מ באיפקס המחופה שיש ונציאני העומד על ארבעה תנינים, לחזור אל הכרכים הכחולים המאובקים של פסקי הדין של בית המשפט העליון ולקרוא שוב את בג"צ הבנקאים, בג"צ 935/89 אורי גנור נגד היועץ המשפטי לממשלה. לפני למעלה מעשרים שנה עסקו הבנקים באופן כמעט ממוסד בהרצת מניות עצמם ויצרו את הבועה שבה הפסיד אבא שלי את מעט חסכונותיו, וגם אז הגיעו להסדר שעל פיו נרכשו הבנקים על ידי המדינה, ובתמורה לשיתוף הפעולה של מנהלי הבנקים עוכבו ההליכים כנגד ראשי הבנקים. הסדר שמהותו אינו שונה מהברית בין איפקס ויורק, אלא שאז התערבה האלה קאלי וצחקה צחוק גדול שכנראה במרוצת השנים הלך ודעך עד שלא הצליח לחדור לאוזניהם הגדולות של האלים עקומי החדק. מה פירוש אין עניין לציבור, אמרה קאלי, למי אין עניין בכך שחברה שעסקה לכאורה באינטנסיביות בהרצת מניות והגדילה כך את הונה העצמי בשיעורים שהיו מספיקים די והותר כדי להעניק לעובדי המדינה המרוויחים קצת יותר משכר מינימום את תוספת השכר המבוקשת על ידם לא תועמד לדין כאחרון מריצי המניות, וזאת עוד לפני שהסתיימה החקירה ולפני שהוגש כתב האישום. תרגיל אלוהי כזה הצליח פעם אחת בלבד וזה בהענקת החנינה לאנשי השב"כ שהיו מעורבים בפרשת קו 300 והטיוח שבא בעקבותיו. אך עם כל הכבוד לפסגות היא אינה השב"כ וביטחון המדינה, או שאולי אני שוגה באשליות ועכשיו הכסף הגדול הוא הפרה הקדושה של היום ולא השב"כ. בג"צ בודאי יהיה. קאלי כבר מניפה את זרועותיה, ואם זה לא יהיה הג'ינג'י או אומץ או דן יקיר מהאגודה, אולי אני עצמי אסיים את המקיאטו הכפול ואת הטרמיסו בנחת ואשב לנסח בג"צ כמו בימים הטובים ההם.

קניידל

קניידל

האם אני העגלון התוקע את עגלתו החורקת על מסילת הברזל ומונע מקטר הקיטור לעבור, האם אני החייט המשחיל חוט במחט ומחבל במכונות האריגה המשקשקות במתפרה הסמוכה, אבל המחשבה שעולם הספרים עומד להפוך לאותיות דיגיטליות על לוח דק גזרה בין אם שמו קינדל או קניידל או עברית, מטריפה את דעתי, מייסרת את שנתי והיא איננה רעה בעיני פחות משריפת הספרים במאי 1933 בכיכר האופרה בפריז, מן האיסור להחזיק בספרים בספרו של אורוול 1984, מתברר שהוא טעה ב 26 שנה בלבד ואני צופה כי בעוד תקופה קצרה החזקת ספרים מזהמים מפיצי תולעות ספרים, גוזלי עץ תחשב כעבירה פלילית חמורה.אני לא רוצה להרחיק לכת עד לאמרתו של הינריך היינה מקום שבו שורפים ספרים, שם ישרפו בסוף גם בני אדם". ולהתאימה לנסיבות שבמקום שבו כולאים ספרים בקניידל יכלאו גם בני אדם במחשבים במיני פייסבוק וטוויטר והמצאות מוזרות אחרות הנראות עתה כסיינס פיקשן, אך הם עוד צפויות לנו לא עלינו במאה ה-21.
אני יושב בספרייה הבינונית שלי אולי 2000 ספרים המוסתרת מדיירי הבית בקיר גבס כי רובם גם הם אינם מחבבים את המראה העלוב של הכריכות המרוטות, הספרים הנוטים על צידם כאילו הזדהו עם מחברם האלכוהוליסט, למשל הספר מתחת לוולקנו של מלקולם לאורי הנראה בעצמו כאילו זה עתה חיסל חצי בקבוק טקילה בחג המתים. והספרים המאיימים לדלג מן המדף כאילו היו לפחות פאול צלאן שקפץ למותו מגשר מיראבו על נהר הסיינה בפריז או לפחות ג'ון ברימן, שיש לי ארבעה הוצאות שונות של שירי החלום שלו, שקפץ גם הוא למותו מגשר שדרות וושינגטון במיניאפוליס שבמינסוטה, ואני מהרהר למשל במאמרו האלמותי של וולטר בנימין "אני אורג את ספרייתי", ושואל את עצמי אילו חי בימינו האם היה כותב "אני אורז את הקניידל שלי" ומספר כיצד סגר את מכסה הקניידל והחליק את ריבוע הפלסטיק הדביק הוא מחליק את לוח הפלסטיק אל תוך הנרתיק הפולימרי ואז מה? עיני משוטטות על הספרים, לא את כולם קראתי מגב לגב, יש כאלה שרק דפדפתי או קניתי בגלל העטיפה ולעתים אפילו בגלל הנייר, ובעיקר חביב עלי הנייר שקצוותיו מחוספסים לא קצוצים במכונת החיתוך הגדולה שעמדה במרכז הכריכייה של אבא שלי בסלמה שתמיד איימה לקצוץ את אחד מאצבעותיו , ואם לא קראתי את כולם, אני זוכר כמעט לקבי כל אחד ואחד היכן רכשתי אותו, עם מי הייתי, מה היה המניע לקנות אותו, הפוסט מודרניזם שגיליתי בשנות ה-70 בחנות הענקית של ברנס את נובל בניו יורק לפני שהפכה רשת, במדור "ביקורת חדשה", בירכתי החנות, אני זוכר את הספרים שדחסתי לקידבק הצבאי שנשאר לי מימי הצבא, את הרולד ברודקי שגיליתי בבוקס אנד קו עליה השלום. ואת ויליאם גאס וספרו "להיות כחול", שהפכו כמעט לבני משפחה, את כתבים נבחרים של אנטונין ארטו שקניתי בחנות יד שנייה בצ'רינג קרוס וליווה אותי בהזיות הפרועות שלו במהלך כל מלחמת יום הכיפורים ושירי איציק מאנגר מתורגמים לעברית שקניתי אצל הלפר ברחוב אלנבי האמת שרוב החנויות מהם נקנו הספרים בספרייתי שבקו חיים כמו חנות המאה העשרים של תמי ברגר ובמידה מסוימת הספרייה שלי היא מעין בית קברות לחנויות ספרים מופלאות שהלכו לעולמם, כמו זו בהמסטד היט בלונדון שאני כבר לא זוכר את שמה ובמקום כל אלה הקניידל ?

מאלמו שלי

זה מה שחשבתי על הספר של הנינג מנקל הכלבים בריגה, הוצאת כינרת,

תרגום  רות שפירא רות שפירא

(פורסם ידיעות אחרונות)

יש לי מולדת שנייה מחוז מאלמו בשפיץ הכי דרומי של שוודיה,  במערב היא נושקת לדנמרק ובמזרח היא לוחכת את חופי הים הבלטי ומעבר לים מתבוננות בה הגוש האפלולי של המדינות  הבלטיות, ליטא, לטבייה ואסטוניה.  זוהי הגיאוגרפיה הלוקאלית של הנינג מנקל בכל ספרי קורט ואלנדר החוקר המשטרתי. את הדרך מאיסטה למאלמו עיר המחוז של חבל מאלמו, אני מכיר לפחות כמו הדרך מהמשרד ברחוב הוברמן לבית המעצר באבו כביר ומשם בקלות אמצא את דרכי לאוסטרלדן וקוסברגה וסקונה ולודרופ. הניחו אותי בלילה אפל באיסטאד נאמר על יד בית הקפה החביב על קורט ולנדר קונדיטורית פרידולף  ואמצא את דרכי בקלות לביתו של מפקח המשטרה קורט ואלנדר ברחוב מאריהגאטן מספר 10 לפעמים אני מתעטף במעילי הכבד מרים את הצווארון, עולה על המעבורת הנוסעת פעמיים ביום לדנמרק, חושב מחשבות שוודיות מורכבות, הגשם מכה על החלונות, ואני מרים כוסית ויסקי לחייו של הנינג מאנקל הנמצא לדעתי בשורה הראשונה של ז'אנר הבלש הלוקאלי, הבלש שיש לו כתובת ברורה המכוננת את עולמו החומרי. , שרלוק הולמס גר ברחוב בייקר 221ב בלונדון. פיליפ מארלו גר בבניין משרדים מוזנת בשדרות הוליווד בלוס אנג'לס וואילו קורט ואלנדר גר באיסטאד.

 

הכלבים בריגה הוא חולייה אחת בספרי קורט ואלנדר הנושא עימו מספר לספר את חייו האישיים, חבריו לעבודה,  בתו האובדנית משהו, פלגשו לשעבר התובעת הכללית של המחוז, גרושתו, אהובתו הבלטית שנולדת בספר הזה.  כמו הציורים של אביו של קורט ואלנדר,  המצייר תמיד ציור אחד של תרנגול פרא באחו על רקע שקיעה אדמדמה. לכל הספרים מתכונת דומה הם נפתחים באירוע החורג מן ההיגיון והמציאות של חבל מאלמו המנומנם,  בספרו הראשון "רוצחים ללא פנים", בתמונת הפתיחה זוג קשיש הנרצח באכזריות קיצונית בבית חווה מבודד, בספר "הסחת דעת", העלילה נפתח באישה בוערת כמו לפיד בשדה חקלאי וזמן קצר אחר כך מתגלה בחוף הים גופתו של שר משפטים לשעבר שהוּכּה למוות בגרזן וקורקף.  בספר "צעד אחד לאחור",  שלושה צעירים בתחפושות תקופתיות של המאה השמונה עשרה נמצאים מתים בירייה וכך עד ועד לספרו האחרון "האיש מבייג'ינג", שאומנם אינו שייך לסדרת קורט וולנדר ואת מקומו מחליפה שופטת, גם היא ממחוז מאלמו,  הנפתח בכפר מבודד שבוקר אחד נמצאים כל תושביו להוציא זוג היפי קשיש אחד, מתים במיתות משונות, משוספים, קטועי אברים.

 

"בכלבים בריגה",  סירת הצלה מגומי נסחפת לחופי מאלמו ובתוכה שני גברים לבושים מכף רגל ועד ראש בנעליים איטלקיות משובחות וחליפות יקרות, מחובקים זה עם זה מתים לגמרי. הפעם  הים הבלטי והארצות הבלטיות משתלטות על העלילה. קורט ואלנדר יוצא מאיסטד ללטבייה ושוקע בתערובת שאינה נדירה אצל הנינג מאנקל של פשע ופוליטיקה. בספרים אחרים העלילה שנפתחת ברצח במאלמן נודדת לאפריקה ולדרום אפריקה ואנו פוגשים את דה קלרק ונלסון מנדלה ערב ביטול האפרטהייד. מנקל עצמו הנשוי לבתו של אינגמר ברגמן הוא פעיל פוליטי שהיה מקורב לשמאל הקיצוני, מתנגד חריף למלחמת וייטנאם, לוחם ותיק באפרטהייד ומנהל תיאטרון במוזמביק, אבל בחר לעצב את  ואלנדר כמעט כהיפוכו המושלם, עייף, ציני, יושב בית מובהק, כעסן פרובינציאלי, באחד הספרים שנכתב אומנם לאחרונה (הפירמידה) אך משחזר את חייו של קורט ואלנדר הצעיר לפני שנת ,1990 מועד הופעתו הראשונה של וולנדר בספר, הוא נתקל במפגינה כועסת כנגד מלחמת וייטנאם היורקת בפניו ומכנה אותו חזיר. המעברים החדים ממאיסטאד החולמנית למרחקים פוליטיים וגיאוגרפיים מרוחקים הופך את קורט ואלנדר ליוצא דופן בין הבלשים המובהקים עם כתובת.