בארצי הזרה לי

(פורסם בידיעות אחרונות)

קשה לכתוב על הספר "בארצי הזרה לי". המהדורה העברית (תרגום יוסיפיה סימון) פותחת בשלושה עמודים של שבחים קיצוניים לספרו האחר של הנס פאלאדה "לבד בברלין", ובין היתר דבריו של פרימו לוי "הספר הטוב ביותר שנכתב אי פעם על אודות ההתנגדות לנאצים"ואחר כותב "הנס פאלאדה שילם ביוקר על התנגדותו לנאצים, כמו הדמויות לבד בברלין (אבי גרפינקל) ומה לעשות גם ציטוט של עבדעם הנאמן שכתבתי אם כי לא כביקורת לספר אלא בשבחי ההתנגדות המינורית האמיצה,  , של אותו זוג קשיש, אוטו ואנה קוונגל, שבנם נהרג בחזית הרוסית,  והם מפיץצים גלויות בתיבות דואר מקריות שבהם המילים המעטות: "היטלר הוא שקרן, המלחמה נגד רוסיה לא נדרשת", ואכן "לבד בברלין", היה משל לאופן שבו אדם הגון יכול להמשיך ולחיות חיים מוסריים פנימיים, שגם עליהם משלמים הקוונגלים מחיר יקר ביותר במרתפי הגסטפו.   הספר הנוכחי  שכתב הנס פאלאדה בבית סוהר פסיכיאטרי מחודש ספטמבר ועד לחודש אוקטובר שנת .1944, בכתב יד זעיר ומקודד בין שורות הספר "השתיין", ופוענח בקושי רב ויצא לאור לראשונה רק  בשנת 2009, עורר אצלי מלכתחילה תגובה חריפה ונדירה של מי שהולך שולל  על ידי  המחבר של "לבד בברלין", פאלאדה, אינו אוטו קוונגל, אם כי אין ספק שהיה רוצה להיות קשיש גרמני בברלין הנאצי שחי על פי צו מצפונו.

"בארצי הזרה לי", אינו מבוסס על תיק של הגסטפו שנמסר להנס על ידי שר התרבות של מזרח גרמניה בשנת 1947 על מנת שיפיק ממנו ספר אלא הוא למעשה יומן מקוטע של הנס הקטן משנת 1933 ועד לשנת 1944 החופפים למעשה את שנות שלטונו של היטלר בגרמניה ומלחמת העולם השניה ושנות והשמדת רובו של העם היהודי בירי, במשאיות אטומות אליהם הוזרם גז דו תחמוצת הפחמן, ולאחר מכן במחנות ההשמדה בגז ציקלון, במסעות מוות, בהרעבה ובמגפות. לא נמצא זכר להשמדת היהודים בספר, היפוכו של דבר, הנס השובב מתגלה כאנטישמי לא קטן, כך מתואר יהודי פרופסור נתנזון כיושב לו בשנת 1933, לאחר תפישת השלטון על ידי הנאצים "יושב לו שם במצב רוח מצויין ואוכל לתיאבון צלי אווז על חשבון הרייך הגרמני", אין בליבי ספק כי שנים מעטות אחר כך מצא פרופסור נתנזון חובב הברווזים מובל בקרון בהמות לאושוויץ או למיידאנק או לדאכאו אליו יכול היה הנס להגיע בנסיעת רכבת קצרה בזמן שהנס חיסל חצי בקבוק שנאפס אגסים משובח.

ובמקום אחר הוא כותב על גבלס, אותו הוא מקפיד לכנות ד"ר גבלס , עמו קיים מערכת יחסים של הערצה ושנאה  כי "הוא מגלם את שורש הרוע, הוא השטן עצמו וכל הרוע הגלום ביהודי העולם אינו מגיע לקרסוליו של הרוע שלו",

ככל שקראתי בספר שעון החול שהצבתי למראשותיו של הנס ניגר וניגר בתקווה קלושה שאולי יזכור את היהודים שנעלמו לפתע מגרמניה, האקציות, או לפחות ליל הבדולח והפוגרומים מאומה ושעון החול התרוקן והתמונה האחרונה שנותרה תקועה במוחי היא דווקא מפתיחת הספר "באחד מימי ינואר של שנת 1933 ישבנו חברי המול ארנסט רובולט במסעדה שליכטרס ויינשטובן ליד ברלין בארוחת ערב עליזה, בנות הזוג שלנו וכמה בקבוקים של יין משובח אירחו לנו חברה, היינו כמו שנהוג לומר במקומותינו, מלאים ביין הטוב".. יתכן שבהזדמנות זו ראה בשולחן הסמוך את פרופסור נתנזון היהודי שובע ברווזים צלויים או אולי היה הדבר באיזה ויינשטובן אחר.

רודולף דיטצן שבחר לעצמו את שם העט הנס פאלאדה על שם הגיבור הנס והסוס פאלאדה מן הסיפור נערת האווזים איננו גיבור ואיננו הסוס שראשו נכרת כדי לא יספר את האמת, זהו יומן יבבני העוסק במלחמתו המוצלחת לקבל מראש הכפר עוד כמה קובים של  עצים לחימום בחורף,  והתמונה העולה לנגד עיני היא מחנה ריכוז שבו לובשים הדיירים שאינם מלאים ביין הטוב, פיז'מה מפוספסת דקה בחורף ונעלי עץ גסים, ומלחמתו בד"ר גבלס הדורש ממנו לכתוב רומן אנטישמי והוא מקיים את בקשתו, אם כי בסופו של דבר הרומן לא יוצא לאור ומן הסתם לאור תהילתו מן הספר "לבד בברלין" מו"ל זריז יאתר את הספר וגם הוא ייצא לאור, אי אפשר לומר שהנס לא סבל במשטר הנאצי, הוא יושב זמן קצר במעצר מינהלי שאליו מביאים לו מזון משובח ובירה מוקצפת מן הויינשטובן הסמוך ומשתחרר באמצעות עו"ד ממולח.

הנס פאלאדה מצליח בקושי להשתייך  לקטיגורית הגרמני הטוב זה שזוועות המשטר הנאצי עברו על פניו ובלבו זעם והתנגדות שאינם הופכים לפעולה אקטיבית, רודולף דיצטן מנסה לחיות בשלום עם המשטר הנאצי, הוא אינו מהגר מגרמניה ואף מבקר את הסופרים כתומס מאן שעזבו את גרמניה כל עוד היין הטוב ממלא את קיבתו ורוחו טובה, לקחו לו את היין וצמצמו לו את העצים להסקה מיד הוא הופך  מבקר חריף של המשטר, ביקורת אותה הוא מסתיר בכתב זעיר ומקודד בבית הסוהר לחולי נפש אליו הגיע לא חלילה משום שחילק גלויות התנגדות מינוריות אלא משום שניסה לרצוח את אשתו ביריית אקדח.

יתכן שלא הייתי מסיים את הספר ומעיף אותו בכעס, , לולי שעון החול היהודי שליווה ואיכזב  את תקוותי לאיזה זיק של גאולה שיבליח בספר

אלא שכנראה הנס המשלים, המרכין ראש, המתעלם, המדחיק, הנותן ביטוי למחאה בבדיחות אנטי נאציות, המתעב את החולצות החומות בין חברים בויינשטאובן, המסתפק במחאה מהולה של יין זול במים "העם רוצה צדק חברתי", המסתפק "בארץ נהדרת", הממלא כל מסעדה חדשה הנפתחת בתל אביב, בסגנון השוק, בסגנון מקסיקני, בסגנון חיים כהן, והכל במרחק נסיעה של חצי שעה מן הגדר הטובה המסתירה אומללות ללא גבול,  הוא כנראה הקרוב יותר למציאות מאוטו  קוונגן והכעס והתיעוב יותר משהם מכוונים להנס פאלאדה האומלל, הרדוף שדים, האלכוהוליסט, המוצא מפלא במחלת נפש,  , מופנות כלפי הדמות הנשקפת במראה, כבדת העפעפיים היוצאת לעוד יום של שיתוף פעולה בבית המשפט העליון, במסדרונות הפרקליטות, בימי עיון שמאורגנים על ידי השב"כ.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ped  On מאי 16, 2012 at 6:10 am

    brilliant punch-line. we're too quick to blame others… what would we do if….? a

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: