הזרת של פרקליט המדינה

אפתח בגילוי נאות, לפני שנים מספר כתבתי במאמר מדם ליבי כי הפרקליטות
רצחה את הסניגור הציבורי ד"ר דויד וינר לאחר שטמנה לו פח בסגנון "כיפה
אדומה" בפרשת רצח השופט עדי אזר, הפכה אותו לפתיון לעבריין מתוחכם
כזוזיאשווילי עד שנטרף על ידי הזאב ולאחר שחש נבגד ומושפל על ידי מהערכת שכל כך
האמין בה וראה בה את ביתו הרוחני, התאבד בירייה. לא חלפו ימים מספר וקיבלתי מכתב
מפרקליט המדינה משה לדור המודיע לי כי יש בכוונתו להלין כנגדי ללשכת עורכי הדין
מאחר והאשמתי את הפרקליטות ברצח, עד כאן עלתה הגבה ס"מ אחד אך בהמשך המכתב הפכה
התמיהה לצחוק מתגלגל כאשר טרח מר לדור פרקליט המדינה לפרט בפני את יסודות עבירת
הרצח האמורות בחוק העונשין בסעיף 301 "יראו
ממית אדם כמי שהמית בכוונה תחילה אם החליט להמיתו, והמיתו בדם קר, בלי שקדמה
התגרות בתכוף למעשה, בנסיבות שבהן יכול לחשוב ולהבין את תוצאות מעשיו, ולאחר שהכין
עצמו להמית אותו או שהכין מכשיר שבו המית אותו "וטען הפרקליט
מספר 1 ברצינות תהומית כי מעשי הפרקליטות בעניין וינר לא מקיימים את  יסודות עבירת הרצח, ועל כן הוצאתי דיבתם רעה.
אני מניח כי לשכת עורכי הדין גילתה כלפי מר לדור יחס דומה ומעולם לא שמעתי יותר על
העניין.

למורה גילוני ז"ל שהיה המחנך שלי בבית הספר תחכימוני לפני יותר
מחמישים שנה, היה פיתגם קבוע לתלמידים שהבינו את הטקסט כפשוטו וכלשונו "קראת
את זה כתרנגול הודו ששמו מתחת לאפו דף משנה".ואילו מר באמבל באוליבר טויסט של
דיקנס נהג לומר "החוק אינו חמור", אי אפשר להעמיס עליו משאות כבדים
מנשוא ולצעוק לו "דייו", יום אחד יכרע החמור תחתיו והמשאות יתגלגלו לכל
עבר ויחשפו את בעל החמור כחמור גדול ממנו. כן, אני מודע לסיכון בשימוש בחמור, החיה
החביבה כל כך כך על המשורר אהרן שבתאי  ביחס
למערכת אכיפת החוק ומן הסתם המכתב הבא של לדור מתדפק על הדלת ומסביר לי כי חמור
הוא אותה חיה שפלת רוח ממשפחת הסוסיים ומכונה בלטינית Equus africanus asinus ואי
אפשר כלל להשוותה לחוק, אך דיה לצערה בשעתה.

החוק אינו חמור, אלא ריקמה חיה המנסה כמיטב יכולתה לתת ביטוי למערכות
יחסים בין אנשים, שגם הם לא חמורים, אלא ישויות המורכבות לכל הפחות ממים אש עפר
ואוויר. ואולי עוד מה יסודות. הקורא את את פסק דינו של השופט נויטל ואת הראיות
שהציגה בפניו הפרקליטות הנופלות תחת ידו הרכה כאבני דומינו קלים כנוצה, אתה חושף
מתחת לראיות מחשבות של מח מסוכן שהפיק את כתב האישום הזה, מח קונספירטיבי, מנותק
מן המציאות החיה והבועטת הרב גונית,  כי
החוק כמו שאמר שופט אמריקאי אינו מילים אלא נסיון חיים, או תרבות . כל תיק משפטי
הוא יבשת חדשה שרגל פרקליט זוטר או בכיר מעולם לא דרכה בה, וקודם שהוא חותר בתוכה
עם מצ'סטה ומדביק את ילידיה במחלות ומגיפות, הוא צריך ללמוד את שפתה, את מנהגיה את
תרבותה, הפרקליטות מגלה בשנים האחרונות חיבה מסוכנת לעורכי דין ומנסה ככל האפשר
לטשטש את הקו המפריד בין עורך הדין ולקוחו, או בלשונו של לאקאן בין המסמן למסומן,
בין המחלה לסימפטום, סניגורים פליליים מהלכים על פי תהום יוקדת, יורקת אש, שולי גלימותיהם
חרוכות ומפוחמות, הם הקו המפריד בין משפט ובין גיהנום, בלעדיהם, היו הנאשמים על
ספסל הנאשמים אוחזים בגרונות השופטים עד שהיה צורך לכלוא אותם בכלובי ברזל כנהוג
באזורנו. הסניגור הוא כיפת הברזל של המשפט הוא הבולם את חוסר האימון המוחלט של
נאשמים בשופטים, הוא המתמודד עם פרקליטות והמשטרה בעלי משאבים אדירים, אך די
שפרקליט מחוז או פרקליט מדינה יזיז זרת והסניגור ימצא עצמו יורד שאולה, ועו"ד
וינרוט ירד שאולה ואני יודע לדור שהשאול הוא מושג דתי קדום וכדי להגיע אליו יש
צורך לחצות את נהר היגון ולשכור במטבע ששמו קרובי משפחת הנפטר בפיו , את שירותיו
של השייט קיירון שיעביר אותם לגדה השנייה, אך גם המשפט הוא שאול, ואף אם נחלץ משם
עו"ד וינרוט הרי הוא כלזרוס שקם מן המתים, חי לכאורה,  אך צל המוות נשקף מעיניו. הראיות שהובאו כנגדו
הן כל כך קלושות ומבטאות הווי חיים כמעט יומיומי במשרדי עורכי דין, לא אלה בעלי
החליפות האיטלקיות הנוצצות, הרושמים כל דקה וחלקי דקה של שירות משפטי ומתקצבים
שיחת טלפון עם הלקוח, שיעור מוחות עם המתמחה, ארוחת צהריים עם צוות המשרד לדון
באסטרטגיה וטקטיקה, אני לא וינרוט אך כמה אני מבין את עורכי דין שהמשפט הוא עבורם
תאווה האוכלת אותם מבפנים, שעוול ועיוות דין מקפיצים אותם ממיטתם בארבע בבוקר,
שבגיל צעיר למדי הם כבר הלומי קרב, שלעתים קרובות שוכחים לגבות שכר טרחה, שלפעמים
לוחשים לעצמם מה פתאום משלמים לי, לו ידעו שאני זקוק למשפט כמו מכור לסם, עוד היו
דורשים ממני כסף.  לאחר קריאת פסק דינו של
כבוד השופט נויטל בעניין עוה"ד יעקב וינרוט, המפרק ראייה אחר ראייה נסיבתית,
כאילו היו פריכיות אורז דקות,  אני עוקב
אחוז בעתה אחרי הזרת המושחזת של פרקליט המדינה משה לדור לאן היא פונה עכשיו. בחוק
העונשין יש 505 סעיפים ולצידו עוד ערימה על הדשא של חוקים פליליים, חוק המאבק
בארגוני פשע, חוק הלבנת הון, חוקי תעבורה, חוקי מס, סך הכל כאלף סעיפי חוק עונשים עומדים
לרשותה של הזרת המשוטטת ברחבי עולם המשפט ומחפשת ובולשת, ולרשותה האזנות סתר,
חיפושים, האזנות נפח, פלטי טלפון איכוני טלפון, איכוני GPS ואיתורן , כל כך הרבה עורכי
דין  מפרכסים כדגים ברשת, מי מהם לא עבר
בימיו על סעיף כזה או אחר וכאשר מתעייפת הזרת מחיפוש אחרי עורכי דין היא פונה
לפעמים בצדקנות של האינקוויזיטור הגדול מן האחים קרמזוב גם אל השופטים, עבירות מס
נחשפות לפתע אצל שופט בית משפט שלום, שלא היה חביב הפרקליטות, יחסים מורכבים
לכאורה, בין שופט עליון ולקוח ופרקליטות שמסרבת להרפות מן התיק הזה ולהחזיר את
הדשופט לבית המשפט העליון,  מי הבא בתור?
היועץ המשפטי נעלם מתחת לחיוכו האניגמטי והשאיר או הפקיר את המערכה לאינקוויזיטור
הגדול שבחר בדרך הבטוחה ביותר  להעלות באש
את עולם המשפט עד שבסופו ישאר רק הוא עצמו וינגן בקתרוס את מנגינת הצדק המוחלט
הגרוע מן הרשע המוחלט.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • גולדבלט משה  On נובמבר 3, 2011 at 5:15 pm

    בייחס ללדור אני חייב להודות שיש לי לעתים תמיהות הנוגעות למבנה הנפשי שלו. האם הוא טהרן שרוצה שבעולמנו לא יתקיימו לעולם נסיבות חשודות או מורכבות מבחינה מוסרית או סתם שכור כוח ושררה. בפרשת עו"ד ויינרוט היה ברור שמטפסים על עץ גבוה מדי,שקיימת גרסה מזכה סבירה ויחד עם זאת התמיהה לא עוזבת וממשיכה להטריד. מזמן למדתי שבמדינה בה כולם מכירים את כולם אפשר לעשות טובות וללא כל קשר להן לגבות את התמורה במועד ובנסיבות שלא יותירו מקום להרשעה בעבירת שוחד ובכלל במערכת כל כך אינטימית של עשיית טובות מי צריך שוחד-מי שיש לו קשרים באמת אינו זקוק לפרוטקציה ובוודאי שלא לתשלום שוחד.

    ואף על פי כן עו"ד ויינרוט אינו סתם סניגור חלוש הוא התייצב חמוש לקרב עם 11 עורכי דין ועם עצמו -שנים עשר המופלאים.שורה ארוכה מאד של פרקליטי צמרת שעשו אינספור טובות דומות לאישי ציבור נטולי אמצעים צווחו שכל פועלו היה בתחום הנורמה המקובלת ואיכשהו נותר בי טעם רע. מדוע אישי הציבור הללו שאינם יכולים להרשות לעצמם לשלם דבר פונים לרם כספי[שמעון פרס] לוויינרוט ואפילו לאביגדור. עובדה שהם לא באים אלי [זו לא תלונה] למרות שמחירי השירות שלי בוודאי מתאימים יותר לכיסם-יש כאן משהו רקוב אבל אי אפשר ואסור לתרגם כל דבר לעבירה פלילית

  • יעל  On נובמבר 12, 2011 at 9:13 pm

    הפרקליטות כמו הסנגוריה היא אומנות הטיעון.
    לא ברור על מה מלין כבודו בהתחשב בכך שטענת לאגור גרמה לו להעלאת גבה ואילו דבריו האקרובטיקה שלו עצמו גרמה למזוז לנדודי שינה פרכוסים והסדרי טיעון משונים

    • לא יעל  On נובמבר 14, 2011 at 6:59 am

      "אומנות הטיעון" היא המלאכה העתיקה בעולם.

      הפרקליטות אמורה להיות ידידת בית-המשפט, ובתוך כך ידידת האמת לכשעצמה, – העובדתית והמשפטית כאחת.

  • רן קנדי  On אוגוסט 29, 2013 at 1:48 am

    "לזרוס" איש עברי היה, – ולעזר שמו.

    • נ.ב.  On אוגוסט 29, 2013 at 2:00 am

      נער עברי ליתר דיוק.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: