מלכת הדראג

 (פורסם בנוסח שונה בידיעות אחרונות 3.6.11)

לקראת הכתיבה על ספרו של רוברטו סביאנו "היופי והתופת", שאלתי מן "האוזן", את הסרט, 300, המבוסס על הקומיקס המופלא של פרנק מילר, המספר את מלחמת 300 הספרטנים כנגד הצבא האדיר של אחשוורוש הפרסי במעבר הצר של תרמופילאי. רציתי להבין למה נמשך סאביאני באופן כה עמוק אל הסרט שהוא תערובת פשיסטית הומוסקסואלית של הספרטנים השריריים,  כנגד מלכת הדראג, אחשוורוש העטור שרשראות ופירסים, ואוסף הפאטישים, הפריקים, הסדו מאזו והטרנסווסטים המרכיבים את הצבא הגדול ביותר בעולם בעת ההיא. סביאני הקדיש לסרט את  המסה "יום זה יהיה שלכם לנצח", ציטטה מדברי ליאונידס לחייליו ערב הקרב שבו כולם נקטלו אך עצרו את התפשטותו של הצבא הפרסי. הגברים נגד מלכות הדאג חשבתי לעצמי, שחיתות מוסרית, הטיית הסובייקט השחתת המין אל מול מיניות גברית טהורה. מי מהם מייצג את המאפיה האיטלקית שלה הקדיש סביאנו את ספרו הקודם, "קאמורה", ספר אפי המציג את המאפיה ככלכלה עולמית אלטרנטיבית, ישירה יותר, שבורידיה זורם קפיטליזם טהור, בלי הונאות, פרסומות, יצירת צריכה מיותרת מלאכותית, העוסקת בעיקר במכירת הנאה טהורה קדושה כמסחר בקוקאין שהיא טעם החיים  ולא בתחליפי הנאה כקוקה קולה.

 ולפתע הלמה בי ההכרה כי המאפיה הם הצבא הספרטאני וכל השאר, קוקה קולה, פיאט, הפוליטיקה האיטלקית, ברלסקוני, תוכניות הריאליטי, העיתונות המתרפסת, הם בעצם מלכות הדרג של אחשוורוש. באופן הזה אפשר להבין את את כתיבתו של סביאני  על הכדורגלן מאסי, שצמח מן האפשתות שלקה בחוסר תיפקוד של הורמון הגדילה עד שקבוצת הכדורגל ברצלונה לקחה אותו תחת חסותה, שילמה הון תועפות להצמיח אותו לגובה של מטר וחצי ולהפוך אותו לשחקן הכדורגל, לדעת סביאני, הטוב ביותר בעולם וכך הוא כותב  על המתאגרף האיטלקי המכונה, טטאנקה סאנקאטו, שגדל באחד ממועדוני האיגרוף של מרצ'נזה , עיר קטנה המונה 40.000 תושבים המתפקדת כבר שנים כחממת הגידול למתאגרפי איטליה. על איגרוף כותב סביאנו: " אגרוף הוא זעם ממושמע, עוצמה מעוצבת, זיעה מאורגנת, אתגר של שרירים ומחשבה", משפט שיכול היה בקלות להיכתב במסגרת הניו ג'ורנליזם, למשל על ידי נורמן מיילר על קאסיוס קליי, או אפילו המינגווי על לוחמי השוורים הספרדיים, ושוב עולה במוחי רעיון העיוועים שגם כשסביאנו כותב על איגרוף ומצטט את הומרוס "אין עשייה טובה יותר מזו שאתה מגשים במו ידיך", הוא שוב כותב על המאפיה מול הפוליטיקה האיטלקית או העולמית או קרן המטבע הבינלאומית שהיא רפיסות , חולשה, חנופה, המתממשת באונס עלוב של חדרנית במלון.

יש בחירות בספר שהן מובנות מאליהן. לאחר שפורסם הספר קאמורה, העוסק במאפיה האיטלקית בעוצמה של אפוס יווני, המתאר אותה ככוח גלובאלי, כאימפריית פשע החובקת עולם , הפך סביאנו ליעד החיסול המועדף של המאפיה האיטלקית והסיציליאנית, ירד למחתרת והוא מלווה כל העת בשומרי ראש חמושים. על כן משיכתו לעיתונאית אנה פוליטקובסקיה, שנרצחה במוסקבה לאחר פירסום הספר צ'צניה, או אווה יונסון, (שספרו שני פנים יצא לאור בעברית) שמת מאלכוהוליזם והתקף לב לאחר שהיה נתון להשגחה והטרדה מתמדת של השטאזי המזרח גרמני, אינם מפתיעים וכך גם פגישתו המרגשת עם סלמן רושדי. וכך המשיכה לאפוסים ענקיים שכתב  ויליאם טרוור וולמן, שעד שקראתי עליו לא ידעתי כלל על קיומו, אך מתברר שכתב אפוסים של אלפי עמודים על אמריקה כחזון של אפוס סקנדינבי, אך גם האפוסים הגדולים תמיד מעורבים אצל סביאנו במלכות דראג וכך בפגישתו הראשונה עם וולמן בחוף אמלפי שואל הסופר הנערץ על ידי סביאנו אם הוא יכול להראות לו היכן פועלות הזונות הניגריות ואומר לסביאנו המופתע בבוז : " עיר שאין בה זונות ניגריות לא מגיע לה שיבקרו בה".

קשה לקורא הסקפטי, המיואש, המתוסכל לקרוא את המשפט בספר: "ספרות כעונג אינה מעניינת אותי, גם לא ספרות כמחשבה חיוורת,. אין לי עניין בסיפורים יפים שאינם מסוגלים לטבול בדם תקופתי או להישיר מבט לעבר ריקבון הפוליטיקה וצחנת עולם העסקים, ואכן המסות כולן רצופות בהשקפת עולם כי כתיבה, ספרות עיתונאות יכולות לשנות את העולם לשמוט אותו מברוני הפוליטיקה והפשע שהמשתפים פעולה בתת עולם נסתר מן העין. סביאנו נמשך אל המיתוסים הגדולים, זה של קרב תרמופילאי וזה המתואר בפרטי פרטים על הרעלתה של אדמת איטליה ואנשיה, על ידי המאפיה שרכשה מונופולין על הובלת האשפה באיטליה ובארצות אחרות. החזון המפלצתי של מליוני טונות של אשפה הנקברים באדמה ומרעילים את הסביבה, הורגים ילדים  ומעלים את תמותת הסרטן בעשרות אחוזים מעוררת חרדה, ומזכירה בעוצמתה ציורים שלך הירונימוס בוש.

ספק את יש עוד סופר בעולם עתה הניחן בתמימות הילדותית של סביאני, באמונה כי בכוחו לשנות ולזעזע, אבל סביאני עושה את זה בקלילות, בתערובת של קומיקס והקשבה לאדמה המזוהמת וכלשונו הוא מצליח "למדוד את מצב האמת באיטליה, את מידת האפשרות לומר אותה ולהתחקות אחריה, לגלות את מצב הרגישות והסיסמית לאמת במדינה זו, את הפעימות החלשות שלה פה ושם באירועים זנוחים", ואחר האירועים הזנוחים הללו מתחקה סביאני כבלש קוסמי שהגיע לביקור בכוכב מורעל ומושחת, הוא מצמיד את אוזנו לאדמה המורעלת ושומע ומקשיב . מי יתננו סביאני במדינתנו השקרנית, מי יעיז להתמודד עם המפלצת עם מלכת  הדראג המופיעה בקוליסאום הגדול בוושינגטון, לבושה בכל הפירסים והשרשראות, יורקת אש, אוכלת התינוקות, מזהמת בנשימתה הסרוחה את הקרקע שאנחנו הולכים עליה. מי מוכן למות על העט, להחזיר את ערך האמת למקומו?

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: