המסורסים

ג.מ קוטזי, סופר לבן בדרום אפריקה, כותב  בספרו האחרון "תור הברזל" שתורגם לעברית, תרגום מפעים של אלינוער ברגר, (הספר עצמו נכתב 19861989, שנות האפרטהייד האחרונות)  על אשה לבנה קשישה חולת סרטן הכותבת בהמשכים מכתב ארוך לבתה שהיגרה לארה"ב ונשבעה לא לשוב יותר אל הארץ המקוללת הזו אפילו לא כדי להיות לצד אימה הגוססת. בין היתר היא כותבת על אובדן אהבתה לארצה ומולדתה דרום אפריקה:

"עכשיו התשוקה הזאת שאפשר גם לקרוא לה אהבה, הסתלקה ממני. אינני אוהבת עוד את הארץ הזאת, עד כדי כך זה פשוט . אני כמו גבר שסורס בבגרותו, אני מנסה לדמיין לי את חייו של גבר שנעשה בו הדבר הזה, אני מדמיינת אותו לי אותו רואה דברים שאהב קודם לכן, שמן הזיכרון וא יודע שעדיין עליו לאהוב אותם, אבל אינו מסוגל לזמן עוד את האהבה. מה זה היה הוא מן הסתם אומר לעצמו, מפשפש בזכרונו אחרי הרגש הישן, אבל בכל שוררת עכשיו שטיחות, דממה, רגיעה. משהו שהיה לי פעם הכזיב, הוא חושב ומתרכז, מתאמץ לחוש באכזבה הזאת על כל חריפותה.חריפות היא הדבר שהסתלק מכל הדברים. במקומה הוא חש סחיבה קלה, אבל מתמשכת אל הקיהיון, נתק. "מנותק", הוא אומר לעצמו, מבטא את המילה החדה,ומושיט יד לבחון את חדותה. אבל גם שם מתערבבים טשטוש, הקהיה, הכול נסוג, הוא חושב, תוך שבוע תוך חודש אשכח את הכול, אהיה בין אוכלי הלוטוס, נישא עם הזרם. בפעם האחרונה הוא ינסה לחוש את כאב הפרדה הזאת, אבל כל מה שיחוש יהיה עצבות חמקמקה"

והדברים חונקים את הגרון ומביסים את הנפש של ילידי הארץ הזאת ישראל, המסורסים, אוכלי הלוטוס, עם אוכלי לוטוס המתואר באודיסיאה, חיים חיי שיכחה נרפים וחסרי מעש,  שהאהבה אל הארץ הסתלקה מהם.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • גולדבלט משה  ביום ינואר 14, 2011 בשעה 6:50 am

    איזו אנלוגיה מופלאה. אני חושש שהאהבה לארץ הסתלקה לה ללא קשר למה שמתחולל בה. הארץ בה נולדת השתנתה לבלי הכר וגם סיום העוולות שאתה מתקומם נגדם לא ישיב לך את האהבה. זה דומה לאהבה בין בני זוג-כשהיא מסתלקת זה נגמר ולא יעזרו כל ההסברים המלומדים והניסיונות לתקן. לרבים שזו הרגשתם אני ממליץ על הגירה שהיא המקבילה לגירושין.

  • יואל  ביום ינואר 14, 2011 בשעה 9:20 am

    קצת התבלבלת. לא? כבר שנים שאתה משקיע מרץ וכשרון בהריסת החברה, ומתן לגיטימציה לכל טינופת מעל ומעבר למה שדורשת הגנה משפטית ועל מה אתה מקונן?

  • אייל גרוס  ביום ינואר 14, 2011 בשעה 4:25 pm

    זה כמובן הספר האחרון של קוטזי שתורגם אך ממש לא ספרו החדש ביותר. בכל מקרה מה שמעניין זה שקוטזי עצמו היגר מדרא״פ דווקא אחרי סיום האפרטהייד. כנראה ש״חרפה״ היה מכתב הפרידה שלו…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: