ספר הציטטות של השופטים

הציטוט הוא אבן הבניין של מערכת המשפט, בלעדיו היא קורסת לעיי חורבות. הציטוט מקיים את השיחה הבלתי פוסקת בין השופטים לבין עצמם ובעיקר עם אבות השבט השופטים הקדומים השמאנים, כשופטים אגרנט חיים כהן זילברג, שלא היו להם כמעט ציטוטים להסתמך עליהם ואת הרוחות העלו מכח עצמם. הנכנס לאולם בית המשפט העליון לא יכול שלא לשמוע את ההמייה המלחשת בכותלי הבניין. אני בטוח שביום א', המוקדש בדרך כלל להתייעצויות בין שופטים ולא לדיונים, הלחישה בין השופט אשר ובין השופט אגרנט ובינם ובין השופט דנציגר והשופטת פרויקצ'ה והשופט עמית נשמעת כמפל מים סוער.

יש בשיחות הלא פוסקות הללו בדפי פסקי הדין כדי להקהות את תחושת הבדידות הקיצונית שהיא נחלתו של כל שופט, להשתיק את זעקת העשוקים, והן מאפשרות לשופט להתגבר על התולעת המכרסמת במוחו השואלת ללא הרף "את מי אתה משרת אדוני השופט?". ב"ספר הציטטות של סופרי ישראל לדורותיהם" (אגב למה שופטים עליונים בלבד) ערך סידר ומספר יניר קפח, את אבני הבניין הללו בספר עב כרס 563 ע"מ של ציטטות, מלאכה שקדנית שבודאי ארכה זמן רב שלטעמי דומה לבניית ספינת המלחמה ממליון גפרורים. יש מן הציטוטים העומדים בפני עצמם והם משדרים חוכמה ורחבות לב ולפתע אתה חש כאילו מערסל אותך השופט בידיו מאמץ אותך לחיקו הרחום, אך אחרים מנותקים מהקשר נשמעים כאילו נלקחו מן הספר בּוּבאר ופקושה של פלובר (יצא בעברית בתרגום והושע קנז). בספרו האחרון אשר לא הושלם, מחליטים שני לבלרים פריזאים שיצאו לגמלאות לכתוב אינציקלופדיה שתכיל את כל הידוע על העולם, כל ידיעה שחוקה, תפלה, בורגנית, "מתקדמת" "דמוקרטית" תמצא את מקומה באנציקלופדיה שהגו והרי הללו חיו בדור ה"אינציקלופדים". דפדוף מקרי בספר הציטטות (אי אפשר לקרוא את הספר הזה אלא לדפדף בו) מעלה את הקלישאות הבאות: "המשפחה וההורות הם מימושו של היצר הטבעי להמשכיות הדורות ולהגשמתו העצמית של הפרט בחברה" (ציטוט 930 השופטת פרוקצ'ה.) ואילו פקושה אומר: "הקיבה נבראה כדי לעכל, העין כדי לראות, הרגל כדי ללכת" ואילו השופט זוסמן אומר "בוודאי שאין האדם מכונה מדויקת הפועלת תמיד על פי כללים קבועים ועומדים אלא פעמים עושה הוא את הבלתי צפוי" (ציטוט 3) ואילו השופט חיים כהן אומר "יכול אדם להתקיים ולחיות על ידי שהוא מכניס אוכל לפי בידיים ממש , אבל אדם תרבותי צריך צלחת, כף, ומזלג לאכול בהם" (ציטוט 9) ואילו השופט שמגר אומר: "אין אדם מרים עצמו בשרוכי נעליו" (ציטוט 19) ואחרי כל משפט כזה אתה בקושי מצליח לעצור את הקריאה "מה באמת?" הצפה מגרונך משל היית שוטה העיירה שפגש הולך בטל והשניים משיחים על ספסל ששמש הערב מחממת אותו בנעימות ומציפה את מוחו של הולך הבטל באלפי רעיונות נעימים ושובי לב החולפים במוחו כקרוסלה של סוסים אבירים צנופי זנב, המסתובבת בקרקס שגם תמונתו עולה במוחו של שוטה הכפר וממלאת את נפשו בעצבות מוזרה.

חלק מן הציטטות הן כמובן חול דק בעיניים שזורה בית המשפט כמו ציטטה 2514 השופט מ חשין: "לעולם ידריך בית המשפט עצמו על פי אמות מידה משפטיות. בית המשפט לא נועד ליצוק אידיאולוגיה פוליטית למסגרת של נורמה משפטית. "מה אתה אומר?", שואל שוטה הכפר ומסיר מראשו את המגבעת הישנה ומגרד קרקפתו, "אמות מידה משפטיות" "אידיאולוגיה פוליטית" "נורמה משפטית", איזה מילים מתוקות הוא אומר ומלקק את שפתיו ונזכר בגלידה אחת שרכש עבורו אביו כשהיה בן 5 על חוף ים זהוב ושוב אותו צער מתוק עולה בו, על אביו שהלך לעולמו ולא ראה כי בנו יחידו יקירו הפך לשוטה הכפר, על החיים שלו והים ההוא והסחרחורת ההיא.
מקום מיוחד על מדף הציטוטים תופש השופט מישאל חשין על ניסוחיו ההיפרבוליים החוצים את שלושת הממדים של המציאות ונעים בצורה חשודה אל עבר המימד הרביעי למשל: (ציטוט 2994) "דברים שהנשר הדואה יראה משמיים לא תראה לטאה הזוחלת על ארץ , ואולם גם זו אמת כי יש דברים שלטאה הזוחלת על הארץ תראה והנשר הדואה משמים לא יראה", כל כך נכון אומר שוטה הכפר אם כי מימיו לא ראה נשר דואה או לטאה זוחלת והשאלה מהיכן תימצא לו ארוחת הערב מתחילה לכרסם במוחו כתולעת מכוערת. אז יש לי עוד אחד בשבילך "גם מחשין ההוא" שואל שוטה הכפר בודאי: (ציטוט 1604): "המוסר וציוויו נדמים הם לאגם מים טהורים והמשפט וציוויו נדמים הם לחבצלות מים (נימפיאות) (השם המדעי במקור) הטובלות מים הפרושות על פני המים והשואבות מן המים חיים ועוצמה…" האגם הצלול שהוא רואה עצמו מפליג בו בסירה קטנה עם אמו חיוורת הפנים והנימפיאות והנימפות שמרחפות מעל ראשם משכיחים לרגע משוטה הכספר את בטנו המקרקשת. תן לי עוד אחד אחרון מהחשין הזה בבקשה : "לפירושו ולהבנתו (של חוק הכנסת) שומה עלינו להפוך בו להפך בו, שמאל וימין מעלה ומטה פנים ואחור ללוש אותו ללמוד היקש וגזירה שווה מן הישר להפוך ומן ההפוך לישר, כלל ופרט, עיקר וטפל…" (ציטוט 2593 ) די צורח שוטה הכפר וראשו עליו סחרחר כאילו הוטל אל קיר המוות בלונה פארק המסתובב במהירות שגעונית והוא נדבק לקיר כיתוש הנלכד במדף משוח בדבק וככל שהוא מנסה לרפרף בכנפיו הוא הולך ומסתבך, והוא קם מן הספסל ונמלט כל עוד נפשו בו.

ראוי הספר שיימצא בצקלונו של כל עורך דין, כאותם תרמילים עמוסי אבנים שטיילים מתנסים בהם לפני טיפוס הרים, יש בספר כדי לחזק את שרירי הרגליים ובעיקר את מפרקי הברכיים וכפות הרגליים, לאותה קידה דקה שבדקות שהעין בקושי קולטת , המורכבת מכפיפה מדוייקת של הברכיים לזווית של 12 מעלות , והרמה קלה של העקב לגובה של 5 ס"מ כאשר הגוף נשען על האצבעות הקדמות של הרגלים ובעיקר על הבוהן השרירית לפני שמתייצב עורך הדין בפני כבודו ופותח "אדוני בשם מרשי אני טוען …"

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • צח  ביום נובמבר 19, 2010 בשעה 8:08 am

    אולי ביתי היוצקת מים בסביבתם תערוך מחקר ותברר אם ככל שהציסטה אוחזת יותר שומן רוחני, המרשו חטף יותר הוצאות.

  • matityaho  ביום נובמבר 19, 2010 בשעה 2:09 pm

    הכתיבה הכי אהובה עלי. תודה לך!

  • תמר  ביום נובמבר 19, 2010 בשעה 9:53 pm

    לקחתי לעצמי את הזכות לפרסם את הבלוג הנהדר שלך בפרופיל הפייסבוק שלי.
    בזבוז שלא הלכת להיות סופר.

  • אייל  ביום נובמבר 20, 2010 בשעה 4:19 am

    הנה שני ציטוטים שלא תמצא בספר, לא רק בגלל הציטוט אלא גם בגלל האדם אליו הוא מיוחס.
    שני הציטוטים מיוחסים לשופט האמריקאי Sol Wachtler שהיה נשיא ביהמ"ש העליון של מדינת ניו יורק (New York Court of Appeals) עד אשר נאלץ להתפטר כאשר התגלה כי הוא, בעודו נתון להשפעת סמים, שלח מכתבי איום למאהבת שעזבה אותו כי הוא יחטוף את ביתה (בתקוה שהיא תחזור אליו). לאחר שנתפס, הודה באשמה והורשע בסחיטה ובהטרדה ובילה 11 חודשים בכלא, שם נדקר ועבר עינויים קשים מצד האסירים והסוהרים.

    1. לתובע יש שליטה כזו על המושבעים שהוא יכול לשכנע את ה-Grand Jury להגיש כתב אישום נגד כריך נקניק.
    prosecutors have so much control over grand juries that they could get them to “indict a ham sandwich.”

    2. בעוד 100 שנה יזכרו אותי באותה דרך שזוכרים את הולמס, ברנדייס, או את פרנקפורטר – as a dead judge.

  • מתרחקים מכל יומרה ספרותית?  ביום דצמבר 22, 2010 בשעה 4:26 pm

    "דברים שהנשר הדואה יראה משמיים לא תראה לטאה הזוחלת על ארץ, ואולם גם זו אמת כי יש דברים שלטאה הזוחלת על הארץ תראה והנשר הדואה משמים לא יראה", – "נכון כל כך" – אומר שוטה הכפר בלבו, – אם כי לא חזה מימיו נשר בדאייתו או לטאה כנזכרת בפסק הדין, – והשאלה מהיכן תימצא לו ארוחת הערב מכרסמת במוחו כתולעת כעורה. חודרת, לאיטה, חדרי בטן. – המשפט הכי יפה שיצא לי לקרא בבלוג הזה. (כאן שניים. והשינוי לא מרמז לביקורת, ככה ראיתי. – גם ככה זה פוגע בול.)

    חבל שהסוף מקלקל. – אין עורכי דין שעומדים איתן ומביאים דברם ללא מורא?

    כלם מדלגים מרגל לרגל באי שקט אל מול בורא העיתים? – אין סלעים במדבר?

    הכסף יענה את הכל.

    תקווה, פלדמן, תקווה.
    או שלא. – ארץ ציון ירושלים. גוי קדוש ואתם רוקדים.

  • "דברים שהנשר הדואה יראה משמיים לא תראה לטאה הזוחלת על ארץ, ואולם גם זו אמת כי יש דברים שלטאה הזוחלת על הארץ תראה והנשר הדואה משמים לא יראה", – "נכון כל כך" – אומר שוטה הכפר בלבו, – אם כי לא חזה מימיו נשר בדאייתו או לטאה כנזכרת בפסק הדין, – והשאלה מהיכן תימצא לו ארוחת הערב מכרסמת במוחו כתולעת כעורה. חודרת, לאיטה, חדרי בטן. – המשפט הכי יפה שיצא לי לקרא בבלוג הזה. (כאן שניים. והשינוי לא מרמז לביקורת, ככה ראיתי. – גם ככה זה פוגע בול.)

    חבל שהסוף מקלקל. – אין עורכי דין שעומדים איתן ומביאים דברם ללא מורא?

    כלם מדלגים מרגל לרגל באי שקט אל מול בורא העיתים? – אין סלעים במדבר?

    הכסף יענה את הכל.

    תקווה, פלדמן, תקווה.

    או שלא. – ארץ ציון ירושלים. גוי קדוש ואתם רוקדים.

  • קיקה  ביום דצמבר 30, 2010 בשעה 2:27 pm

    מי אמר למי
    "אני מאוד מודאג וחרד לו, אני מקווה שיהיה לו כוח".

    אוי ואבוי, פלדמן.

    יום כמעט צלול לנשים.
    יום שחור משחור לאדם שאתה.

  • דודו אלהרר  ביום אוגוסט 28, 2013 בשעה 1:22 pm

    כה פסק כבוד השופט מ. חשין
    :
    "מיצבור הראיות שנערמו בתיק בית המשפט, כמותן ואיכותן של הראיות, כל אלה מעלים מסקנה מעבר לספק סביר כי המערערת ידעה שיגאל עמיר הוגה זומם, מתכנן ומתכוון לבצע מחשבת רשע לרצוח את ראש הממשלה; ידעה ולא עשתה דבר; לא דיווחה לרשויות על שידעה, ולא נקטה בכל אמצעי סביר אחר למנוע את ביצוע המעשה. המערערת ידעה כי יגאל עמיר רציני בכוונותיו; ידיעתה היתה ידיעה ממשית, ידיעה ברורה; היא האמינה כי יגאל עמיר מתכוון אומנם לבצע את מחשבת הרשע שהגה. זו המסקנה המתבקשת מן הראיות שבאו לפני בית המשפט, והכל כנדרש להשלמתה של עבירת אי מניעת פשע. לא אך מידע אחד נקלט בהכרתה של המערערת אודות מחשבת הזדון של עמיר. פיסות המידע מהן פיסות גדולות מהן פיסות גדולות מגדולות באו תכופות, בזו אחר זו: עוד זו באה והנה זו באה אחריה. הך פטיש עלה וצנח. עוד מידע ועוד מידע ועוד מידע עד להיווצרותה של "מאסה קריטית", עד לבריאתה של "ידיעה". יתר על כן: הצטברות פיסות המידע, אלו על גבי אלו, לא זו בלבד שהיה בה כדי לשלול מקריות ואפשרויות פירוש חלופיות לכל אחת מאותן פיסות מידע לעצמה אפשרויות פירוש תמימות אלא שנודע לה לאותה הצטברות של מידע, אפקט סינרגטי מובהק. כל הסימנים מורים אל מקום אחד וכל הדרכים מוליכות אל אותו מקום; ובבואנו אל המקום וידענו כי אין מנוס מהסיק מסקנה אחת, מסקנה אחת ויחידה: המערערת ידעה, ידעה במפורש, אודות כוונתו ותוכניתו הרעה של עמיר לרצוח את יצחק רבין נָפש".

    וכה אמר ראש השב"כ דאז, האלוף במיל עמי איילון :
    "מרגלית הר שפי לא ידעה שיגאל עמיר רוצה לרצוח את ראש הממשלה. אני יודע את זה מודיעינית. הייתי ראש -השב"כ. אני יודע שהיא לא העלתה על דעתה שהוא יהרוג את ראש הממשלה. מרגלית הר שפי הייתה חלק מהמציאות המטורפת"

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: